בכל רדיו חרדי תשמעו על “אירוע הנשים הגדול ביותר שיוציא אותך מעצמך, יהפוך את היגון לששון ואת העצב לשמחה פורצת, ואת הגלות לגאולה אמיתית ושלמה”.

כשהתבוננתי  בשעה שבע בערב על במת בנייני האומה על היציעים הריקים באירוע ההכנה הרוחנית לחג הפסח שקיימה תחנת הרדיו “שלי” – רדיו ‘קול חי’, הייתי סקפטית. חששתי שההבטחות הגלומות באירועי נשים לא תתגשמנה. חששתי שלא אצליח לצאת מהערב הזה במחול ובשמחה גדולה.

בכלל, מי יכול לחייך ולשמוח אחרי סיפורי צרות, ייסורים, וכאבים. שמעתי על הרבנית שאיבדה את בנה, כאבתי על האישה שהרופאים לא נתנו לה שנה,והתפללתי על השדרנית שעדיין מחכה לבן זוג עמו תבנה בית, היה קשה להאמין שאפשר לייצר מהעצב הזה שמחה גדולה.

אבל… שעות ספורות לאחר מכן, מול קהל של אלפי נשים, מול אולם מלא לגמרי , כשבאוזניי הזמרת עוברת משיר לשיר, מניגון עתיק לניגון חדיש וסוחף, קלטתי שאת הערב הזה נסיים בריקוד שמח ומלהיב. מה שאכן קרה!!!,

כשקהל של אלפי נשים עומד, שר ורוקד את השמחה במלוא גרונו. כאילו שכל אחת חוגגת את חתונתה של בתה היחידה.

באותו רגע הבנתי שגם אם אין לי שום סיכוי לדמיין את אותה שמחה אדירה שפרצה שם במצרים בדרך לארץ המובטחת בבוקר שביעי של פסח, בניהולה וניצוחה של מרים הנביאה

יש לנו את האפשרות לחזור שוב  על כוחה של שמחת נשים.

האירוע לא היה עוד “אירוע נשים” מלא בסגולות, העצמות ושאר הבטחות. היה זה אירוע שסופו בשמחה גדולה המתאימה במיוחד כהתחדשות והכנה לחודש של ניסים לחודש של גאולה.

טעימה קצרה: